החלטה בתיק ב"ש 5057/05

1.       זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בת"פ 1026/05. בכתב האישום מיוחסת למשיב עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מיוחדות, לפי סעיף 333 בצירוף לסעיף 335(א1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בכך שהכה את אשתו בפניה מכת אגרוף וגרם לחתך עמוק בשפתה העליונה.

          לפי המפורט בכתב האישום, נסעו המתלוננת, המשיב ובתם בת ה-7.5 במכוניתו של המשיב. במהלך הנסיעה התפתח ויכוח בינו ובין המתלוננת, שבמהלכו הוא עצר את הרכב והורה למתלוננת לרדת ממנו. משסירבה, הכה אותה המשיב באמצעות אגרופו בפניה ונגרמה החבלה, כאשר דם רב זב מפניה. בעקבות זאת יצאה המתלוננת מן הרכב והמשיב המשיך בנסיעה.

2.       המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה ולטענתו, הפגיעה נגרמה מנפילה של המתלוננת, כאשר יצאה מן הרכב בחמת זעם לאחר מריבה שהתפתחה ביניהם, ובנסיבות בהן היא זו שתקפה אותו במהלך הנסיעה ושרטה את פניו. לאחר שעצר את הרכב לאור דרישתה, היא ירדה ממנו ואז נפלה.

          כבר ביום המחרת חזרה בה המתלוננת מן התלונה, והעידה באמרתה השנייה כי בדתה את דבר התקיפה, כאשר למעשה היא נפגעה בפניה עת ירדה מהמכונית ונתקלה בפח אשפה.

3.       המבקשת עותרת שלא לאמץ את הגרסה המאוחרת של האישה, ההולמת את תסמונת האישה המוכה. בהקשר לכך עמד בא-כוחה על רשימת התיקים התלויים ועומדים כלפי המשיב, באשר לעבירות אלימות כלפי בת זוגו, ובכלל זאת גזר-דין שניתן לאחרונה ממש, ואשר בו נקבע מאסר על-תנאי התלוי ועומד כלפי המשיב.

4.       ואכן, גרסת הנפילה של האישה כאשר יצאה מן הרכב נשמעת תמוהה במידת מה, שכן זולת הפגיעה בשפתה העליונה, לא נמצאו בגופה חבלות נוספות. עם זאת, כמה נימוקים חוברים להחלשה מסוימת של עוצמת ראיות התביעה. בתם של בני הזוג נחקרה על-ידי חוקר נוער וקודם לכן על-ידי הסנגור במשרדו. בשני המפגשים היא לא תיארה אלימות של המשיב כלפי רעייתו. קצין המבחן לנוער פירט בחוות-דעתו, כי בשל האופן והצורה שבהם נאמרו דבריה של הילדה, מסקנתו היא שהם אינם משקפים את אשר אירע בין הוריה. במילים אחרות: ההנחה היא שהילדה הונחתה לתאר גרסה שאינה מפלילה את המשיב. ואולם, גם במסמכי מגן דוד אדום ובית החולים מתוארת פגיעה עקב "נפילה" ולא עקב "הכאה" באמצעות אגרוף. במסמך מד"א שנרשם מיד בסמוך לאחר שהמתלוננת נמצאה, דהיינו, זמן קצר ביותר לאחר האירוע הנטען, מתואר האירוע כ"נפילה", זאת בכמה מקומות שבהם נדרשה המתלוננת לפרט את התלונה ולתאר את המקרה. בשולי מסמך זה נרשם: "לדבריה בעלה זרק אותה מהרכב וכתוצאה מזו נחבלה בשפה". הנה-כי-כן, מסמך מזמן אמת על-ידי גורם ניטרלי, מתאר את האירוע מפי המתלוננת כנפילה ולא כחבלה מאגרוף. כך גם מסמך חדר המיון בבית החולים, שבו נרשם: "הגיעה למיון לאחר שלטענתה הושלכה מרכב נוסע ע"י בעלה". שוב אין מדובר כאן בהכאה באמצעות אגרוף. נושא זה מתקשר למצבה של המתלוננת בעת האירוע, כאשר לפי המפורט במסמך בית החולים ולפי ראיות נוספות שאסף הסנגור וכנטען גם על-ידי המשיב, המתלוננת הייתה בגילופין בעת האירוע, לאחר ששתתה כמות רבה של אלכוהול. אם הייתה בגילופין, אפשר שפרטי האירוע אינם זכורים לה היטב ושאין מדובר בחבלה מאגרוף, כפי טענת המאשימה בכתב האישום.

5.       אכן, התשתית הראייתית המצויה בתיק החקירה היא בעלת פוטנציאל אפשרי להרשיע את המשיב בעבירה המיוחסת לו, זאת גם בשים לב להתנהגויות קודמות דומות, שבהן תקף את המתלוננת וטען שהיא נפלה. ואולם, במקרה הקונקרטי שלפנינו, לא מן הנמנע שיעלה בידי המשיב לעורר את הספק הנדרש. במילים אחרות, תשתית ראייתית לצורך מעצר עד תום ההליכים קיימת, אולם עוצמתה אינה מספיקה כדי להשאירו במעצר ממש, אם ניתן יהיה באופן סביר להשיג את מטרות המעצר בדרך חלופית, שאין בה כדי ליצור סיכון מיוחד כלפי המתלוננת.

6.       בהחלטה מיום 30.10.5, התבקש שירות המבחן ליתן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בצדק העירה קצינת המבחן, כי בעת מתן ההחלטה הנ"ל טרם נקבע שכלפי המשיב קיימות ראיות לכאורה. עתה, משהדבר נקבע באופן פורמאלי, ניתן יהיה לקבל תסקיר מעצר. שירות המבחן מבקש לשם כך 10 ימים והודיע שיוכל ליתן את התסקיר ביום 14.11.05.

בנסיבות האמורות נקבע התיק דנן להמשך שמיעה, ליום 14.11.05 בשעה 08:30, זאת כדי לקיים דיון בשאלת חלופת המעצר, לאחר שתסקיר המעצר יונח לפני בית המשפט עד למועד האמור. הסנגור מתבקש להציע חלופות אחדות למעצר, כדי ששירות המבחן יוכל לבחנן. המשיב יישאר במעצר עד להחלטה אחרת ויובא לדיון באמצעות שב"ס.

ניתנה היום, א' בחשוון תשס"ו (3 בנובמבר 2005).

                                                                                מ' גל, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: